Χόλσλινγκ 2.0

#פוסט 4: הולסלינג 2.0

-----------------

קריסמס, דצמבר 2020

אני יושב בבית של ההורים של בת הזוג שלי, ליד גדנסק בצפון פולין.

הם כבר מוכנים לארוחה החגיגית, ואני עדיין שולח הצעות למוכרי בתים שלא משתכנעים מכישורי ההולסל שלי.

לאחרונה עברתי לפעול במטרו אטלנטה, כי לתומי חשבתי שיהיה לי שם קל יותר. אבל לא רק שזה לא היה קל – למעשה, לא הצלחתי לסגור שם אפילו עסקה אחת.

יש לי עסקה אחת שעדיין מתגלגלת בטייטל. אני עובד עם הולסלר מקומי מצליח, שאני חלק מתוכנית ההדרכה שלו.

אבל שלושה חודשים עברו – ואין דולר אחד שנכנס לבנק.

אני שונא את המצב הזה. שונא את העבודה הזאת.

ובשלב הזה – אני אפילו מתחיל לשנוא את החיים שלי.

זה פשוט לא מה ש”נרשמתי אליו”.

אני מרגיש את זה פיזית.

אני לא אוהב לוותר, אבל כבר ברור לי שזה גובה מחיר.

בין אם אני מדבר עם מוכרים או שהאקוויזישניסט עושה את זה – שום דבר לא מרגש אותי יותר בעסק הזה.

אחרי מאות שיחות ועשרות חוזים, פשוט ידעתי – זה לא זה.

אז קיבלתי החלטה:

העסקה הזאת – בטייטל – תהיה קו פרשת המים.

אם תיסגר ונרוויח כמה אלפי דולרים – אולי טעיתי ונמשיך.

אבל אם היא תיפול – זה סימן מלמעלה שאני לא אמור להיות פה.

באינטואיציה שלי כבר ידעתי שזו תהיה התוצאה, אבל הצד הפרגמטי-מרקטיאלי שלי אמר:

בוא נחכה ונראה.

ובדיוק ביום האחרון של תקופת ה־Inspection, הקונה שלנו החליט לפרוש.

הרגשתי שהכול מתרסק.

זה היה אחד הסילבסטרים הכי מדכאים שהיו לי.

וידעתי בוודאות – הקריירה שלי כהולסלר נגמרה.

מה לא ניסיתי? איזה קורס לא עשיתי? עם איזה מנטור לא דיברתי?

הרגשתי שאני יודע על הולסלינג יותר מרוב האנשים.

ועדיין – זה לא עבד.

-----------------

Τύπος 3:

כשאתה קורע את הת*ת ומרוויח פחות משכיר – זה סימן שאתה צריך לעצור.

אין דרך לייפות את זה, ואסור לנו לשקר לעצמנו במצב הזה. וזה לא משנה כמה אנחנו רוצים לגרום לזה לקרות.

-----------------

אז לקחתי פסק זמן.

יצאתי לחודש של חופש כדי לחשוב.

ואחרי זה חזרתי לייעוץ אונליין – מה שתמיד ידעתי לעשות.

שירות לכמה לקוחות, מחקר, ייעוץ, וחיפוש אחרי ה”דבר הבא”.

אני לא ממש דתי, אבל כן מאמין שכל מה שקורה – קורה לטובתך.

ותוך כדי צפייה ביוטיוב, כשחשבתי ללמוד על הקמה של קמפיינים למתווכי נדל”ן – קיבלתי פתאום הודעה במסנג’ר.

חבר/קולגה/מנטור שיש לו עסק הולסייל של שבע ספרות בפלורידה (שלמדתי אצלו בעבר), שאל אותי על השוק בג’ורג’יה.

אמרתי לו: “עזוב, אין לך מה לשאול – פרשתי מהתחום.”

הוא שאל למה – וסיפרתי לו.

ואז הוא פתאום אמר:

“תגיד, בא לך לבוא לעבוד איתנו? אולי יש לי משהו להציע לך, שמור על ראש פתוח.”

ואכן – הייתה לו הצעה.

לנהל את כל מערך המרקטינג של החברה: קולד קולינג, טקסטים, דיירקט מייל – ובהמשך גם פייסבוק וגוגל.

להשתמש בתקציבים הגבוהים שלהם ובניסיון שלי – כדי לייצר משהו חדש.

תוך זמן קצר סיכמנו – והם הפכו ללקוח היחיד שלי.

לא הייתי שכיר, אבל נתתי להם שירות מקצה לקצה.

וזו הייתה תקופה מדהימה.

חשבון הבנק התאושש, למדתי המון דברים חדשים.

ניהלתי צוות של 15 טלפנים, הכנסנו מאות לידים בחודש,

ופיתחנו שיטה ל־Inbound מיידי מדיירקט מייל – עם תקציב של כמעט $30,000 בחודש, דבר שאני גאה בו עד היום.

אבל הגיים צ’יינג’ר האמיתי?

פתחנו קמפיין בגוגל – המקום שבו הכול התחיל בשבילי.

ולמזלי – היה לי ניסיון של 13 שנה בדיוק בזה.

בהתחלה מינטרתי סוכנות חיצונית – שלא סיפקה תוצאות.

הבעלים החליטו להעביר את הקמפיינים אליי – והשתלטתי עליהם דרך למידה בקורסים הכי מובילים בעולם ההולסלינג, במימון החברה.

הייתה עקומת למידה, אבל החוזים התחילו להיכנס – והעסקאות הגיעו.

לדבר שוב עם מוכרים?

ידעתי שלעולם לא אחזור לזה.

אבל כל הניסיון שהיה לי הפך אותי למרקטר הולסלינג הרבה יותר טוב.

בסוף יצא שעבדתי עם החברה הזו שלוש שנים – ונהניתי מכל רגע.

ואפילו חזרתי לטייל קצת, כי עבדתי ממקומות כמו סרי לנקה, אפריקה ומרכז אמריקה.

ובזכות התקופה הזו – נולד העסק הבא שלי.

ועל זה… בפוסט הבא.

בתמונה: הודעה מפתיעה שמשנה מסלול חיים

נתראה מחר בפוסט הבא!