Πώς έγινα holser

#פוסט 2: איך הפכתי להולסר

-----------------

אז בפוסט הקודם סיפרתי איך נכנסתי לעולמות של מרקטינג אונליין ונדל”ן בארה”ב.

עשיתי את זה במקביל: מצד אחד, פתחתי עסק עצמאי אחרי שעות העבודה,

ומצד שני העמקתי יותר בשוק הנדל”ן האמריקאי.

קניתי עם השותף עוד שני נכסים – שהיו רחוקים מלהיות הצלחות גדולות כמו הראשון, אבל המשכנו ללמוד, להתנסות, ולחשוב מה יכול להיות הצעד הבא.

ובמקביל, עסק המרקטינג שלי התחיל לתפוס תאוצה – עד שעקף את ההכנסה מהעבודה.

וזה מה שהוביל אותי, סוף־סוף, לעצמאות אמיתית.

אמנם זה לקח ארבע שנים מאז שהצבתי את זה כמטרה – אבל זה קרה.

לפני שאני ממשיך, חשוב לי לציין משהו שלמדתי בדרך:

-----------------

טיפ יזמות 1 :

אחת הבעיות הכי קשות ביזמות לדעתי היא לשמור על פוקוס.

אני בלי קשר טיפוס של תהליכים – ולפעמים הם פשוט לוקחים זמן.

נוסיף לזה ערבוב של כמה עולמות במקביל, ואז קשה להישאר ממוקד באמת,

וכשהפוקוס מתפזר – דברים נמרחים, מתעכבים, ולעיתים גם מתפספסים.

הייתי אז צעיר, לא מאוד מנוסה, וחשבתי שאני יכול להחזיק את כל הכיוונים יחד.

וזה הפיתוי הקלאסי של יזם – להאמין שאם רק תתאמץ מספיק, תצליח לגרום להכל לקרות.

למציאות, כמובן, יש חוקים משלה….

לדעתי, כל מה שעשיתי אז לקח לי פי שניים יותר זמן ממה שהיה יכול – אם רק הייתי מתמקד.

אבל לצד המחיר – הגיע גם הפרס.

-----------------

הרווחתי את מה שאני קורא לו חופש כמעט אולטימטיבי.

הייתי רווק, בלי אחריות כלפי אחרים, והחלטתי שזו ההזדמנות שלי לטייל בעולם.

התחנה הראשונה הייתה המונדיאל בברזיל ב־2014, ומשם המשכתי לקפיצות בדרום אמריקה (פעמיים), אסיה (שלוש פעמים), ואירופה. וואו, זה היה כייף.

ומיקוד? הםםם ככה ככה

אבל איכשהו – זה עבד.

בבקרים ניהלתי קמפיינים, בצהריים בדקתי מה קורה עם הנכסים,

ובשאר הזמן? טיילתי, ביליתי, וצילמתי כמויות לא סבירות של סלפים ותמונות לשומר מסך.

בנדל”ן – מכרנו את הנכסים, השקענו בסינדיקציית מולטי־פמילי מוצלח, וניסינו גם עסקאות חוב.

במרקטינג ניסיתי לדחוף יותר – אבל לפעמים פשוט היה יותר נוח להשתזף בים.

סוג של התרגלתי לחיים האלה…

אבל אז החלטתי לעשות הסבה מקצועית להולסלר.

-----------------

למה עשיתי את זה?

אז ככה, השנה היא 2019.

אני יושב בבית קפה בצ’יאנג מאי, בשכונת ניימן, אחרי כנס אפיליאייטס בבנגקוק.

מזג אוויר מושלם, רוח קרירה, מקום מדהים – אבל התחושה בפנים?

דיכאון קולוסלי.

אני אחרי פרידה לא נעימה משותף עסקי בתחום האינטרנט, הדרייב שלי נעלם, אני לא מצליח להרים את העסק, והפסד פוטנציאלי של מעל 30,000 דולר בעסקת חוב עם יזם שהתברר כנוכל – לא עוזר.

במהלך הניסיון להציל את העסקה, התנדבתי לעזור למכור את הנכסים – כי היזם פשוט נעלם.

אני יושב בבית קפה ופתאום קולט משהו –

בכל התקופה הזאת מצאתי את עצמי מפרסם בקבוצות שיש לי “עסקת אוף־מרקט”, לומד איך להפיץ, איך לדבר עם קונים, נכנס לקורסים כדי ללמוד טכניקות חדשות למציאת קונים –

מסתבר שהתחלתי להתנהג כמו…

ההולסלרים שראיתי בקבוצות.

מוכר נכסים שאין לי בהם בעלות – רק זכות משפטית להעביר אותם הלאה.

אמנם ידעתי בגדול מה זה הולסלר, אפילו קנינו נכס דרך אחד.

אבל אף פעם לא ממש הבנתי את הדינמיקה של התחום לעומק

ואז נפל לי האסימון:

הרי כל הרעיון היה תמיד: להרוויח מהאונליין, ולהשקיע בנדל”ן.

אז למה לא פשוט לחבר ביניהם? ועל הדרך אני גם אמצא נכסים להשקיע בהם

נשמע לי לא רע!!

ומאותו הרגע – חיפשתי כל פיסת מידע על תחום ההולסייל:

Πως δουλεύει?

מהם ערוצי השיווק הכי יעילים?

מי המנטורים המובילים?

וכמה כסף צריך כדי להתחיל?

ומה קרה אחרי?

על זה אספר בפוסט הבא –

בו אשתף איך בפועל התחילה הקריירה שלי כהולסלר, על העסקאות הראשונות,

ועל כל שיטות המרקטינג שהבאתי איתי מהעולם הדיגיטלי.

בתמונה: אני מצלם ותמונות משלל מקומות בעולם, נהנה מהחופש שחלמתי עליו.

נתראה מחר בפוסט הבא!